מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' טל ואח'

פסק דין

בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על-ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה שארעה ביום 16/6/2011, לאוטובוס בו נהג הנתבע 1 שהינו בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

בהודעה לחברת הביטוח טען נהג רכב התובעת, כי במהלך נסיעה בנתיב ימני, אוטובוס שנסע בנתיב שמאלי סטה לעבר נתיב נסיעתו ופגע ברכבו בצד שמאל.

במהלך שמיעת הראיות ובעדותם של נהג הנתבעת והנתבע-1, בבית המשפט, התבררו נסיבות התאונה לאשורן, לפיהן מדובר בכביש דו סטרי, עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, נהג רכב התובעת עמד בימין הכביש, בסמוך לתחנת אוטובוס. אמנם, לא הוכח, כי נהג רכב התובעת עמד בתוך השטח המסומן כתחנת אוטובוס, אך הוכח כדבעי כי עמד במקום אסור בסמוך לתחנה ודי לעניין זה בתגובתו בחקירה הנגדית, כאשר הוצגה בפניו הטענה: "מכיר את המקום ואני לקחתי שם עיתון ואני לא יודע שאסור לעמוד שם, תהרוג אותי וזהו" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 23). הנתבע-1, ביקש להכנס עם האוטובוס בו נהג לתחנת האוטובוס ולשם כך נצמד לצד הימני ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת. כך תאר מנהל תביעות בחטיבת הנתבעת-2 את התאונה כדלקמן: "במהלך סטייתי ימינה כדי להיכנס לתחנה לצורך איסוף נוסעים פגעתי ברכב שעמד בסמוך לתחנה והפריע להכנס....".

הנתבע אמנם התכחש לדברים בטענה שאינו חתום על המסמך, אך בעדותו חזר הלכה למעשה על גרסה זו: "... אני אמרתי כאן שאני עקפתי ונצמדתי אליו אני לא מכחיש אני עושה זאת 400 פעם ביום..." (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 4-5).

העולה מן המקובץ, נהג התובעת עמד בסמוך לתחנת אוטובוס, במקום שאינו מיועד לעמידת כלי רכב תוך חסימת חלק מנתיב הנסיעה היחיד בכביש, בסמוך לתחנת אוטובוס, באופן שחייב את נהג האוטובוס לעקוף את רכבו על מנת להיכנס לתחנה ובעת שנהג האוטובוס נכנס לתחנה הוא נצמד יתר על המידה ופגע ברכב התובעת שהיה בעמידה.

בנסיבות העניין, האחריות לתאונה נחלקת בין הנהגים. אמנם האוטובוס היה בנסיעה ורכב התובעת בעמידה, אך רכב התובעת תרם לקרות התאונה בכך שעמד במקום אסור, תוך חסימת חלק מנתיב הנסיעה, בסמוך לתחנת אוטובוס באופן שהפריע לאוטובוס להיכנס לתחנה, ותרם בשל כך באופן ממשי לקרות התאונה. יצויין, כי נהג התובעת הסביר, כי עמד עם הרכב באופן האמור כי רצה לקחת עיתון, ללמדך, שהעדיף באופן מובהק את טובתו האישית על כללי התנועה ויצר סיכון והפרעה בכביש שסופה שהביאה לקרות תאונה. התנהגות כזו, חייבת לגרור אשם תורם משמעותי, בבחינת "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

בנסיבות העניין, אני קובעת כי על רכב הנתבעים מוטלת אחריות של 60% לקרות התאונה, כאשר לרכב התובעת אשם תורם בשיעור של 40%.

שיעור הנזק,

התובעת הגישה חוות דעת שמאי, לפיה נגרמו לרכב נזקים בצידו השמאלי בתומך ובמגן הקדמי, ואמד את הנזקים בסכום של 8,419.70 ₪ כולל ירידת ערך ומע"מ. הנתבעת שילמה למבוטח פיצויים בסכום של 7,679 ₪ כמו כן, שילמה הנתבעת שכ"ט שמאי בסך 441 ₪.

הנתבע-1, טען, כי חלק מן הנזק לא נגרם מהתאונה, לדבריו לא ראה בזמן אמת במקום את הנזק שנגרם לפגוש, ונהג התובעת יכל למשוך את הפגוש בעצמו.

טענה מסוג זה, מחייבת חוות דעת מקצועית, אפשר שנהג הנתבעת לא שם לב למלוא הנזקים במועד התאונה, שכן הוא עצמו אמר שמיהר שכן היו נוסעים רבים באוטובוס.

משכך, אני מורה, כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 4,872 ₪, צמוד מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, ושכ"ט בסך 1,200 ₪.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: